בשנת 1980 פחות משנה אחרי שהגעתי ארצה (מארגנטינה) לקיבוץ בית זרע,  בהיותי טירון בן 19 במחנה שומרון, ב-12 בלילה אחרי שעתיים שמירה, קראו לי לפתע לטלפון הציבורי היחיד שהיה ממוקם במרכז הבסיס. מעברו השני של הקו, בקול רועד ושברירי, הייתה נערה מתוקה בגילי (יעלי, אשתי לעתיד), מבוהלת ובוכה שבישרה לי שהיא בהריון ממני ונושאת את בני הבכור (זה שלימים יקרא "שי" כשמו של חבר טוב מאותה תקופה)

​

מאז אותו רגע דרמטי ומשנה חיים מעולם לא הפסקתי להיות אבא – הורה במלוא מובן המילה, הכוונה איננה שאני אבא מושלם אלא שמאז הסכמתי להתמקם בעמדה חדשה שלגמרי קשובה למה ילדי מבקשים ממני וכיבוד ההסכם העמוק שלי מולם. 

​

לאורך שנים המשפחה גדלה (5 ילדים) ואחרי עזיבת הקיבוץ הגעתי לעיר עם תשוקה גדולה להתפרנס מיכולותיי (מיכולת הנתינה הכנה שלי) לכן עבדתי כמנהל בעסקים שונים בהם השפעתי על הסביבה שלי להתפתח ולגדול, למדתי משאבי אנוש ואימון אישי והתחלתי לאמן אנשים שכמוני בדיוק רצו להיות עצמאים.

​

אחרי תקופה ארוכה כמאמן אישי ועסקי של רבים מאוד, לפני יותר מעשור חזרתי להיות בקשר עם חבר טוב מהעבר (שי אור) בעקבות פרסום של ספר שהוא כתב - "הורות כמעשה ניסים", מאז לא הפסקתי ללמוד ממנו את הגישה המדהימה שהוא יצר והיום משלב אותה בדרכים שלי.

​

אני מלווה הורים, מנהלים ובוגרים להוציא את עצמם לאור, כמו כן מלווה שכירים במעבר לעצמאות, מלווה עסקים לעבר חזונם כפי שליוויתי גם את שי אור בהקמה וניהול של המסלול ללימודי הסמכה בגישה שהוא יצר.

אני יותר משמח לחלוק עם הורים, מנהלים ובוגרים, בבית ובעסקים, את שפע הידע והניסיון שצברתי לאורך השנים.

​

כאן עבורכם, בני